סיון סניור, המעוררת כמו שקוראים לה, אישה מקסימה שעוסקת בשילוב של כמה טכניקות
כדי לעזור לאנשים לצאת ממצבים מסובכים בחייהם כדי לקבל בהירות כלפיי עצמם
לגבי מערכות היחסים שלהם,מה הם רוצים ומה לא.
היא משתמשת בעקרונות פסיכולוגיים, חכמת המזרח והמערב וכלים מתחום הגוף והנפש
ב20/11/12 היא הזמינה אותי לראיון ושיחה על סטודיו בודואר ישראלי.
הראיון התבצע על הקיר בדף הפייסבוק שלה בהשתתפות אורחים ואורחות שחלקם גם שאלו שאלות נוספות במהלך הראיון.
אפשר לראות את הראיון המלא בקישור הבא
https://www.facebook.com/orveahava/posts/296875830429315
אני מאוד שמחתי על ההזדמנות לענות על שאלות שמסקרנות את רוב הנשים ששומעות על הסטודיו ועלי בפעם הראשונה ובמיוחד להתארח מצד אחד בסביבה וירטואלית אבל מצד שני כיפית וחמה.
אז עבורכם ריכזתי את השאלות העיקריות שסיון שאלה אותי ואת תשובותי פה בבלוג שלי.
ערב טוב אבי, לפני הכול אולי תספר לנו קצת על עצמך שנכיר אותך ונבין איך הגעת לעיסוק הכל כך מעניין שלך?
ערב טוב סיון ולכל מי שנמצאת פה איתנו. קודם כל תודה רבה על האירוח שלך על הקיר.
אז כמה דברים עלי? שמי אבי, יליד שנת 78'.
את הקריירה המקצועית שלי התחלתי מוקדם מאוד כשהבנתי שאין סיכוי שאני אהיה ילד מוצלח בלימודים. לכן כבר בגיל 14 התחלתי לעבוד כעוזר צלם בארועים ומשם רק עסקתי בתחום של הצילום. המשכתי ללימודים בבי"ס תיכון מקצועי לצילום במקביל לעבודה של שלושה ימים בשבוע. בשירות הצבאי הייתי צלם ביחידת מודיעין ולאחר הצבא עבדתי בחברת הפקות גדולה מירושלים.
עסקתי במגוון תחומים החל מארועים דרך צילומי ספורט, הפקות דוקומנטריות, צילומי חדשות, אופנה, הפקות מסחריות ותדמית, סטודיו, יחסי ציבור ועוד.
את האמן שבי שמתי בצד במשך השנים והתמקדתי בפרנסה נטו. לפני כשלוש שנים פגשתי במקרה בתל אביב צלמת שהגיעה מאירופה ובמהלך השיחה שלנו סיפרה לי על עולם הבודואר והראתה לי כמה תמונות שהיא עשתה. ישר נדלקתי ואהבתי את הרעיון של ההעצמה, צילום נשים רגילות ושילוב אמנות הצילום הנשי.
כשחזרתי הביתה, ומיכוון שלא הכרתי את המושג קודם, ישבתי על האינטרנט וחקרתי רבות את הנעשה בעולם. כל מה שעשיתי זה לרשום את המילה Boudoir בגוגל וגיליתי שהתחום הזה מאוד פופולרי ומפותח כבר כמה שנים טובות באירופה וארה"ב והביקוש לכך מצד נשים רגילות שם הוא גדול.
גם נהניתי לקרוא את ההיסטוריה של הבודואר עוד מימי מלחמת העולם הראשונה והדרך בה הבודואר התפתח לסגנון צילום כזה מיוחד.
לאחר בדיקות אורך ורוחב גיליתי שלמעשה אין בכלל מודעות (כמו שלנו לא היתה בזמנו) לנושא הבודואר בישראל ואף צלם לא מציע את הסגנון לפי הפרמטרים והייחודיות שלו בעולם. היו כמובן לא מעט צלמי/ות אמנות גוף נשי, צלמי/ות ערום אמנותי, צלמי/ות סטודיו מוצלחים אבל אף אחד לא ממש שם את הפוקוס על הבודואר כנישה בפני עצמה.
כשראיתי שזה המצב התלבטתי רבות אם לגעת בנושא, חששתי שיש סיבה שאף אחד לא הרים את הכפפה קודם. חקרתי קצת קולגות ושאלתי לדעתם: חלק אמרו שזה לא מתאים לאישה הישראלית, שזה מורכב מבחינת ההפקה ולא ישתלם, שיהיה קשה לפרסם ולשווק, שזה דורש הרבה מאמץ הפקתי מאחורי הקלעים בהקמת סטודיו, אקססוריז, מלתחה וכ'ו וכמעט שיכנעו אותי לרדת מזה.
אני שמח שלא הקשבתי להם והייתי הראשון להביא את הבודואר ולהיות כיום המותג המוביל שמומחים בתחום הזה בארץ.
מאיפה הבאת את האביזרים המיוחדים שיש אצלך בסטודיו בנהריה והאם אתם מספקים גם ביגוד ואיפור לצילומים?
קודם כל הרבה מאוד מחקר ברשת, השראה ממקומות שונים בעולם, מעקב אחרי בלוגים של בודואר מכל העולם, הבנה של עולם הסטיילינג והוינטג' הארופאי במיוחד וים של סבלנות למצוא את הדברים הייחודים באיביי וכל מיני מקומות אחרים. בגדול אנחנו אוספים כל פעם קצת ומוסיפים אקססוריז עם הזמן למאגר שלנו. אפילו חלק מהלקוחות תרמו לנו דברים מדליקים שהיו להן בבית והשאירו לנו אותם לאחר הצילומים כי לא היה להן מה לעשות איתם.
על הסט יש לנו מלתחה עשירה של דברים מגוונים כגון בייבידולים איכותיים מאוד של טליה יפרח שמשווקת את ליין "טליה אלור", יש לנו מחוכים שהבאנו מחו"ל, יש לנו ביריות סקסיות, ירכונים, נעלי עקב, תכשיטים, פומית מאריכת סיגרייה, כובעי וינטג' קטנים עם רשת, בקיצור, יש מלא דברים ואפשר לבוא רק עם ג'ינס וטישרט ואנחנו נדאג להכל.
לגבי האיפור, יש לנו מאפרות שאנחנו עובדים איתן ואפשר להזמין חבילת צילום שכוללת איפור או מצד שני לחסוך את העלות ולבוא מאופרת מהבית. אנחנו ממליצים לא לחסוך על דבר כזה כי עצם האיפור על הסט הוא חלק מהחוויה וההתרגשות, ההכנה לקראת הצילומים וגם כמובן מאפרת מקצועית שיודעת מה אנחנו צריכים ואוהבים מבחינת החלק הטכני של תאורת הסטודיו וגם יכולה לעשות תיקונים ושינויים במהלך החלפת הסטים.
ספר קוריוז, משהו מיוחד או סקסי במיוחד שאישה ביקשה לשלב בצילומים.
אז במקרה הזה אני ישר נזכר ביום הצילומים שעשינו עם דיילת אויר מקסימה בשם דפני. בין היתר היא גם מאלפת כלבים במקצועה והיא ביקשה לבוא ולעשות סט צילומים בסגנון אמריקאי PINUP ובאותה נשימה אמרה לי שהיא חייבת לבוא מתל אביב אלינו לנהריה לצילומים יחד עם כלבת הפיטבול שלה. לא יכלתי לסרב כי גם אנחנו אוהבים כלבים והאמת שהאתגר מצא חן בעיני, חקרתי שוב את הרשת לגבי צילומים מהסוג הזה עם כלבים ושוב מצאתי את עצמי המום מכמות התוצאות והתמונות בדיוק כמו שהיא דיברה עליהם. זה עזר לי מאוד לקבל השראה וכיוון ובהחלט יצא סט צילומים מגניב (למרות שהכלבה היתה לא הכי זורמת עם הצילומים וחלק מהזמן היינו צריכים לשחד אותה עם צ'ופרים שונים כדי שתעשה מה שביקשנו.)
אפשר לראות את הסט בקישור הזה
http://ifeelsexy.weebly.com/1488150215121497151114881497-pinup.html
צילום כזה נשמע לי כמו מסע פנימי. הרבה יותר עמוק מאשר סתם עוד צילום יפה.
ספר על שינוי שמישהי עברה עקב יום צילום אצלכם.
נגעת בנקודה חשובה. אני לא מתייחס לבודואר רק בתור כיף ומשהו מדליק ליום ההולדת אלא גם כסוג של תהליך עצמי שאישה יכולה לקחת אותו לכל מיני מקומות אחרים.
אחת הדוגמאות שאני יכול לתת זה מישהי שבאה אלינו די בתחילת הדרך שלנו ורצתה לעשות בודואר כמתנה ליום הנישואין שלהם. על הסט היא פתחה בפנינו את ליבה ושיתפה אותנו בסיפור די מוכר של זוג שנשוי מעל עשר שנים, יש להם שתי ילדים, לכל אחד יש את הקריירה שלו (במקרה שניהם עצמאיים) וכמעט ולא זוכרים מה זה זוגיות.
היא סיפרה לנו שבשנים האחרונות יש ממש סוג של קיפאון ביחסים הזוגיים שלהם, כמעט ואין סקס, אין יחס, כל אחד חוזר הביתה לפינה שלו ועסוקים סביב גידול המשפחה והטיפול בעסק. היא גם הוסיפה שהיא מנסה להציע לו כבר שנתיים לשקול אפשרות לעשות ילד/ה שלישית אבל כל הזמן הוא מתחמק מהתשובה וזה מרגיש לה כאילו שהוא לא רוצה ומעדיף להישאר עם שני ילדים וזהו. לכן מאוד התרגשנו לקבל ממנה טלפון כמעט שנה אחרי הצילומים שהיא סיפרה לנו שאנחנו מוזמנים למסיבת בריתה של הילדה שלהם....
בשיחה פרטית היא נתנה את הקרדיט לשינוי ביחסים שלהם לאלבום בודואר שהוא קיבל ביום הנישואין והשינוי שגם חל בה בצורה שהיא חזרה לטפח את עצמה, ירדה במשקל, חזרה לפעילות ספורטיבית ובעיקר שניהם חזרו להיות רומנטיים אחד עם השנייה.
ספר קצת על הניסיון האישי שלך. איפה ואיך אתה כגבר מתחבר לנושא הבודואר. כמו שאומרים אצלנו הרוחניקים: איפה זה פוגש אותך?
קודם כל בבסיס זה פוגש אותי כאמן צילום כמובן. הזדמנות להחזיר את האמן הרוחני שבי לאחר המון שנים שהפכתי תחביב למקצוע ומאז כבר לא "נהנתי" ממנו באור כזה. דבר שני, כאדם של נתינה וכאחד שאוהב את התחושה של לתת יד ולעזור אני מאוד נהנה מהתפקיד הלא רשמי של פסיכוטרפיסט בחלק מהמקרים של הלקוחות שלנו. זה ממלא ומספק לראות נשים עוברות תהליך שינוי והעצמה ולדעת שיש לך חלק בדחיפה הראשונה לזה. שלישית, אני חייב להודות שאני מאוד מאוד אוהב נשים..
חברי את כל שלושת הדברים האלה וקיבלת מספיק בנזין למנוע שצריך להזיז את הסטודיו קדימה כל הזמן, לא?
מה דעתך על הדימוי הנשי הרווח שקיים אצלנו במערב כיום, כחברה. ואיך הוא משליך על ילדות שמתבגרות בזמנים האלו?
שאלה מעניינת והאמת שאין לה תשובה נחרצת. המערב כביטוי לעולם משוחרר ויותר מודרני מאשר חלקים יותר חשוכים בעולם מכיל בתוכו כמה זרמים ודעות ואפשר לראות קיצוניות בין תפיסת דימוי האישה למשל בנורבגיה לבין אפגניסטן...
אני חושב שהדימוי הנשי, או יותר נכון מעמד האישה רק הולך ומשתפר עם הזמן כאשר להזכירכם התנועה עצמה התחילה רק במאה הקודמת. יש עוד דברים שלדעתי צריכים להשתנות, יש פתח להצלחה שצריך לתת יותר לנשים, יש תפקידים שצריך לפנות לנשים לעשות אבל אני בהחלט חושב שאנחנו בכיון טוב ושרואים את מעמד האישה משתפר ומתחזק. אני למשל מאוד אשמח לראות רמטכ"ל אישה, מה דעתכם? יש סיכוי שנגיע ככה לפיתרון יותר מהר עם הפלסטינאים, לא?
לגבי המתבגרות זו נקודה יותר כואבת בשבילי במיוחד כאבא לשתי ילדות. אני מאמין שיש בעיה רצינית עם החינוך המודרני וההשלכה של אחריות החינוך למערכות חינוך "עייפות" ומעורערות שלא מצליחות להטמיע ערכים, מוסר וכבוד בילדים של היום. בגלל אופי החיים המודרנים והשאיפה הבלתי מפסקת להשיגיות אישית ההורים צריכים לצאת שניהם לעבוד וככה נוצר וואקום שבו הילדים כמעט מחנכים את עצמם דרך האינטרנט או הטלויזיה למשל. אני תקווה שהמצב הזה ישתנה בקרוב אחרת בדורות הבאים נראה פה דברים נוראיים ונתחרט שלא פעלנו אחרת. במיוחד בנושא בנות וגיל ההתבגרות יש פה בעיות קשות יותר מבנים וכל מה שקשור לדימוי גוף, אנורקסיה, לחץ חברתי ונידוי הוא בא לידי ביטוי בצורות מסוכנות וצריך לתת את הדעת על כך. ראו מקרה הנערה האומללה שעברה ביריונות רשת בקנדה והמקרה של נסיון ההתאבדות של נערה פה בישראל בעקבות מקרה דומה רק לפני שבועיים.
תן לנו כמה עצות לאישה שרוצה לשפר את הדימוי העצמי שלה. משהו שלמדת מתוך העבודה עם נשים.
העצה הכי טובה שאני יכול לתת זה לשים קרם הגנה....
הוכח מעל לכל ספק את יעילותו ושאר הדברים שאומר הם בגדר אפשרות להצלחה או לא, תלוי במה שתעשו עם זה.
כמובן שאני ממליץ על בודואר כי זה הבייבי שלי, זה דבר נהדר שעובד מהר וחזק על הדימוי העצמי, נותן הרבה אנדרנלין ובסוף אפילו נשארת מזכרת מצולמת.
מעבר לזה יש נשים שיכולות ללכת לטיפול מקצועי, אימון אישי, קבוצות תמיכה ועוד. במקרים אחרים אני ממליץ להחליף קצת חברות אם הן מבאסות, לדרוש מבן הזוג להיות תומך יותר אם הוא לא כזה, לפנות זמן איכותי לעצמך כדי לגלות בך דברים חדשים דרך פיתוח אמנויות יצירה, פעילות ספורט אתגרי או תחביבים משונים כמו צייד פרפרים. כל מה שיכול להעניק לך כיף ואושר פנימי ומשם זה יצא החוצה. חשוב שכל אדם ירגיש שהוא תורם משהו לעולם, נהנה מהחיים ולא רק צובר כסף מעמד ותארים אקדמאיים, לדעתי אדם צריך להרגיש שהוא משאיר משהו אחריו ועוסק ביצירה מכל סוג שהוא. גם פיתוח מתכונים או כתיבה למגירה זה יצירה, אל תוותרו לעצמכן.
דבר נוסף שאני יכול להציע זה לא לדפוק חשבון יותר מידי לסביבה, תתלבשי סקסי מידי פעם גם אם את לא הולכת לארוע, תשימי איפור בעבודה, תלבשי ביריות מתחת לג'ינס, תקני את הספר האירוטי הזה שכולן מדברות עליו ותקראי אותו בתחנת האוטובוס או הרכבת....
יש 50 דרכים להוסיף טיפות תמצית ביטחון עצמי ביומיום שלך - תגלי מה עושה לך את זה ולכי על זה מבלי לחשוב על מה יגידו אחרים.
תמיד אנשים יגידו דברים אם תעשי או לא.
גם לאמא מותר ורצוי להרגיש סקסית, הבאת ילדים לעולם לא אומרת שאת צריכה לאפסן את הסקסיות שלך בארון ולזרוק את המנעול.
לא מזמן שיתפתי משפט מאוד חזק של ויקטוריה הולט בקיר שלי שאומר "לעולם אל תתחרטי. אם זה טוב – אז זה נהדר! אם זה לא טוב – אז זה ניסיון!
תודה שבאת להתראיין עבור הנשים והאנשים שעוקבים אחרי המעוררת.
יש לנו ייצוג של אנשים מכל הסוגים, גברים ונשים.
האם יש לך כמה עצות ליחסים שבינו לבינה, דברים שגם גברים למשל יכולים ללמוד וליישם?
לומר לך את האמת? אני חושב שכל אחד צריך לעשות מה שהוא עושה הכי טוב ולתת לאחרים לעשות עבורו את הדברים שהם עושים כמקצוענים, לכן אני לא חושב שכדאי שאתן עצות מסוג כזה כשאני מתארח אצל מקצוענית שיודעת הרבה יותר טוב ממני בתחום של הזוגיות.
זוגיות היא לא מתמטיקה בעיני אלא יותר כימיה, ובכימיה יש הרבה משתנים שיכולים להשפיע על הריאקציה, אז מספיק שאחד יעשה כביכול את מה שהוא עושה תמיד באותו אופן אבל הצד השני עבר יום קשה ופתאום נוצר פיצוץ. זה לא משהו שאפשר להיות מוכן אליו תמיד ואין ביטוח שיכול לכסות נזק בזוגיות, אבל אני באמת מאמין שזוגיות טובה היא זוגיות שמניעה את עצמה קדימה מתוך בסיס חזק של אהבה, אמון, שיתופיות והדדיות. אלו לא מילים ריקות מתוכן עבורי אלא אבני דרך שצריך תמיד להקפיד ולבדוק שאנחנו עוקבים אחריהן בשביל והמסע הזה שנקרא זוגיות ומשפחה.
תהליך אימון אישי הוא מפתיע, מאתגר ומשחרר.
אבל גם נותן היבט של העצמה ושיפור ביטחון עצמי של המתאמן.
עד כמה נושא הביטחון העצמי ודימוי הגוף משתנה אחרי סט צילומים של בודואר?
הכי קל לראות זאת בתצלומים עצמם. בתחילה הן מהוססות, בודקות גבולות ושומרות על ריחוק, אבל ככל שהזמן עובר המסכות נופלות, והן יוצאות מאזור הנוחות שלהן למקום שבו האדרנלין הוא ששולט. ברגעים האלה החוויה עוצמתית וההתרגשות גדולה. האווירה על הסט סוחפת: המוזיקה הקצבית ברקע, הקליקים של המצלמה, אורות הפלאש, הפרגון וההתלהבות של הצוות, וכל הדברים האלה עוזרים לאישה להתמסר לחוויה. רואים את התהליך ממש מול העיניים, כשעוברים על התמונות שצולמו בתחילת הצילומים, במהלכם ובסופם. זו הסיבה שרוב הלקוחות הכי אוהבות את סט הצילומים האחרון דרך אגב....
איך יום צילום כזה יכול לחזק מערכת זוגית?
שאלה קצת מורכבת כי אני לא חושב שיום צילום כזה אמור להשפיע ישירות על מערכת זוגית.
לדעתי, כדי שמערכת זוגית תושפע מתהליך, אז ראוי ששני הצדדים יהיו שותפים לו.
במקרה של הבודואר, למרות שאנחנו מאפשרים למי שרוצה לצרף גם את בן הזוג כצופה מהצד במהלך הסט, רוב הנשים באות לבד או לכל היותר עם חברה טובה.
את התובנות, התפיסות, המפתחות וההנעות היא תקבל לידיה ומשם היא תחזור לבן הזוג ותצטרך לסחוף אחריו בהתלהבות והחשק אותו איתה בזכות הסטארטר שהבודואר ייצר.
לכן אני אומר שהבודואר, גם אם הוא הגיע כסיבה למתנת יום הולדת או יום נישואין עבור בן הזוג הוא קודם כל מתנה אישית לאישה עצמה. אם היא לא תדע לנתב את האנרגיות שלה ולהדביק באהבה העצמית וההערכה העצמית שלה גם את בן הזוג הבודואר לא יעשה זאת עבורה. זה שבן הזוג יראה פתאום את האישה שאיתו באור סקסי ומחמיא יכול להחזיק תקופה קצרה, זה שהוא יתרשם ממנה כאישה עם עוצמות זה כבר אופרה אחרת ויכול ממש לשנות, לדעתי, גישות ותפיסות יותר עמוקות לגבי האישה והזוגיות איתה.
ברשותך כמה שאלות קצרות עם תשובות קצרות, אשמח אם תזרוק את הדבר הראשון שעולה לך בראש אינטואטיבית:
הדבר שכל אישה רוצה להרגיש זה...
נאהבת אמיתית
הדבר שכל גבר רוצה להרגיש זה...
מאהב אמיתי
אם היית צריך לבחור תחום אחר לעסוק בו אז היית....
ממשיך דרכו של יו הפנר
כשאתה רואה גבר מצלם ברחוב את אשתו, אתה רוצה להגיד לו...
רוצה שאני אצלם את שניכם? האמת שאני בדרך כלל נוהג להציע את עצמי כשאני רואה אנשים מצלמים ברחוב או במסעדה, אני יודע שזה מעצבן שכמעט אף פעם אין תמונות יחד...
כשתגיע לגן העדן, מה תרצה שאלוהים יגיד לך בכניסה?
בתור אתאיסט אני לא מצפה לראות שם אף אחד ואני גם לא מאמין שיש גן עדן או גהינום, אבל אם כבר כל חיי טעיתי לפחות אני רוצה שאלוהים תהיה אישה.....
כדי לעזור לאנשים לצאת ממצבים מסובכים בחייהם כדי לקבל בהירות כלפיי עצמם
לגבי מערכות היחסים שלהם,מה הם רוצים ומה לא.
היא משתמשת בעקרונות פסיכולוגיים, חכמת המזרח והמערב וכלים מתחום הגוף והנפש
ב20/11/12 היא הזמינה אותי לראיון ושיחה על סטודיו בודואר ישראלי.
הראיון התבצע על הקיר בדף הפייסבוק שלה בהשתתפות אורחים ואורחות שחלקם גם שאלו שאלות נוספות במהלך הראיון.
אפשר לראות את הראיון המלא בקישור הבא
https://www.facebook.com/orveahava/posts/296875830429315
אני מאוד שמחתי על ההזדמנות לענות על שאלות שמסקרנות את רוב הנשים ששומעות על הסטודיו ועלי בפעם הראשונה ובמיוחד להתארח מצד אחד בסביבה וירטואלית אבל מצד שני כיפית וחמה.
אז עבורכם ריכזתי את השאלות העיקריות שסיון שאלה אותי ואת תשובותי פה בבלוג שלי.
ערב טוב אבי, לפני הכול אולי תספר לנו קצת על עצמך שנכיר אותך ונבין איך הגעת לעיסוק הכל כך מעניין שלך?
ערב טוב סיון ולכל מי שנמצאת פה איתנו. קודם כל תודה רבה על האירוח שלך על הקיר.
אז כמה דברים עלי? שמי אבי, יליד שנת 78'.
את הקריירה המקצועית שלי התחלתי מוקדם מאוד כשהבנתי שאין סיכוי שאני אהיה ילד מוצלח בלימודים. לכן כבר בגיל 14 התחלתי לעבוד כעוזר צלם בארועים ומשם רק עסקתי בתחום של הצילום. המשכתי ללימודים בבי"ס תיכון מקצועי לצילום במקביל לעבודה של שלושה ימים בשבוע. בשירות הצבאי הייתי צלם ביחידת מודיעין ולאחר הצבא עבדתי בחברת הפקות גדולה מירושלים.
עסקתי במגוון תחומים החל מארועים דרך צילומי ספורט, הפקות דוקומנטריות, צילומי חדשות, אופנה, הפקות מסחריות ותדמית, סטודיו, יחסי ציבור ועוד.
את האמן שבי שמתי בצד במשך השנים והתמקדתי בפרנסה נטו. לפני כשלוש שנים פגשתי במקרה בתל אביב צלמת שהגיעה מאירופה ובמהלך השיחה שלנו סיפרה לי על עולם הבודואר והראתה לי כמה תמונות שהיא עשתה. ישר נדלקתי ואהבתי את הרעיון של ההעצמה, צילום נשים רגילות ושילוב אמנות הצילום הנשי.
כשחזרתי הביתה, ומיכוון שלא הכרתי את המושג קודם, ישבתי על האינטרנט וחקרתי רבות את הנעשה בעולם. כל מה שעשיתי זה לרשום את המילה Boudoir בגוגל וגיליתי שהתחום הזה מאוד פופולרי ומפותח כבר כמה שנים טובות באירופה וארה"ב והביקוש לכך מצד נשים רגילות שם הוא גדול.
גם נהניתי לקרוא את ההיסטוריה של הבודואר עוד מימי מלחמת העולם הראשונה והדרך בה הבודואר התפתח לסגנון צילום כזה מיוחד.
לאחר בדיקות אורך ורוחב גיליתי שלמעשה אין בכלל מודעות (כמו שלנו לא היתה בזמנו) לנושא הבודואר בישראל ואף צלם לא מציע את הסגנון לפי הפרמטרים והייחודיות שלו בעולם. היו כמובן לא מעט צלמי/ות אמנות גוף נשי, צלמי/ות ערום אמנותי, צלמי/ות סטודיו מוצלחים אבל אף אחד לא ממש שם את הפוקוס על הבודואר כנישה בפני עצמה.
כשראיתי שזה המצב התלבטתי רבות אם לגעת בנושא, חששתי שיש סיבה שאף אחד לא הרים את הכפפה קודם. חקרתי קצת קולגות ושאלתי לדעתם: חלק אמרו שזה לא מתאים לאישה הישראלית, שזה מורכב מבחינת ההפקה ולא ישתלם, שיהיה קשה לפרסם ולשווק, שזה דורש הרבה מאמץ הפקתי מאחורי הקלעים בהקמת סטודיו, אקססוריז, מלתחה וכ'ו וכמעט שיכנעו אותי לרדת מזה.
אני שמח שלא הקשבתי להם והייתי הראשון להביא את הבודואר ולהיות כיום המותג המוביל שמומחים בתחום הזה בארץ.
מאיפה הבאת את האביזרים המיוחדים שיש אצלך בסטודיו בנהריה והאם אתם מספקים גם ביגוד ואיפור לצילומים?
קודם כל הרבה מאוד מחקר ברשת, השראה ממקומות שונים בעולם, מעקב אחרי בלוגים של בודואר מכל העולם, הבנה של עולם הסטיילינג והוינטג' הארופאי במיוחד וים של סבלנות למצוא את הדברים הייחודים באיביי וכל מיני מקומות אחרים. בגדול אנחנו אוספים כל פעם קצת ומוסיפים אקססוריז עם הזמן למאגר שלנו. אפילו חלק מהלקוחות תרמו לנו דברים מדליקים שהיו להן בבית והשאירו לנו אותם לאחר הצילומים כי לא היה להן מה לעשות איתם.
על הסט יש לנו מלתחה עשירה של דברים מגוונים כגון בייבידולים איכותיים מאוד של טליה יפרח שמשווקת את ליין "טליה אלור", יש לנו מחוכים שהבאנו מחו"ל, יש לנו ביריות סקסיות, ירכונים, נעלי עקב, תכשיטים, פומית מאריכת סיגרייה, כובעי וינטג' קטנים עם רשת, בקיצור, יש מלא דברים ואפשר לבוא רק עם ג'ינס וטישרט ואנחנו נדאג להכל.
לגבי האיפור, יש לנו מאפרות שאנחנו עובדים איתן ואפשר להזמין חבילת צילום שכוללת איפור או מצד שני לחסוך את העלות ולבוא מאופרת מהבית. אנחנו ממליצים לא לחסוך על דבר כזה כי עצם האיפור על הסט הוא חלק מהחוויה וההתרגשות, ההכנה לקראת הצילומים וגם כמובן מאפרת מקצועית שיודעת מה אנחנו צריכים ואוהבים מבחינת החלק הטכני של תאורת הסטודיו וגם יכולה לעשות תיקונים ושינויים במהלך החלפת הסטים.
ספר קוריוז, משהו מיוחד או סקסי במיוחד שאישה ביקשה לשלב בצילומים.
אז במקרה הזה אני ישר נזכר ביום הצילומים שעשינו עם דיילת אויר מקסימה בשם דפני. בין היתר היא גם מאלפת כלבים במקצועה והיא ביקשה לבוא ולעשות סט צילומים בסגנון אמריקאי PINUP ובאותה נשימה אמרה לי שהיא חייבת לבוא מתל אביב אלינו לנהריה לצילומים יחד עם כלבת הפיטבול שלה. לא יכלתי לסרב כי גם אנחנו אוהבים כלבים והאמת שהאתגר מצא חן בעיני, חקרתי שוב את הרשת לגבי צילומים מהסוג הזה עם כלבים ושוב מצאתי את עצמי המום מכמות התוצאות והתמונות בדיוק כמו שהיא דיברה עליהם. זה עזר לי מאוד לקבל השראה וכיוון ובהחלט יצא סט צילומים מגניב (למרות שהכלבה היתה לא הכי זורמת עם הצילומים וחלק מהזמן היינו צריכים לשחד אותה עם צ'ופרים שונים כדי שתעשה מה שביקשנו.)
אפשר לראות את הסט בקישור הזה
http://ifeelsexy.weebly.com/1488150215121497151114881497-pinup.html
צילום כזה נשמע לי כמו מסע פנימי. הרבה יותר עמוק מאשר סתם עוד צילום יפה.
ספר על שינוי שמישהי עברה עקב יום צילום אצלכם.
נגעת בנקודה חשובה. אני לא מתייחס לבודואר רק בתור כיף ומשהו מדליק ליום ההולדת אלא גם כסוג של תהליך עצמי שאישה יכולה לקחת אותו לכל מיני מקומות אחרים.
אחת הדוגמאות שאני יכול לתת זה מישהי שבאה אלינו די בתחילת הדרך שלנו ורצתה לעשות בודואר כמתנה ליום הנישואין שלהם. על הסט היא פתחה בפנינו את ליבה ושיתפה אותנו בסיפור די מוכר של זוג שנשוי מעל עשר שנים, יש להם שתי ילדים, לכל אחד יש את הקריירה שלו (במקרה שניהם עצמאיים) וכמעט ולא זוכרים מה זה זוגיות.
היא סיפרה לנו שבשנים האחרונות יש ממש סוג של קיפאון ביחסים הזוגיים שלהם, כמעט ואין סקס, אין יחס, כל אחד חוזר הביתה לפינה שלו ועסוקים סביב גידול המשפחה והטיפול בעסק. היא גם הוסיפה שהיא מנסה להציע לו כבר שנתיים לשקול אפשרות לעשות ילד/ה שלישית אבל כל הזמן הוא מתחמק מהתשובה וזה מרגיש לה כאילו שהוא לא רוצה ומעדיף להישאר עם שני ילדים וזהו. לכן מאוד התרגשנו לקבל ממנה טלפון כמעט שנה אחרי הצילומים שהיא סיפרה לנו שאנחנו מוזמנים למסיבת בריתה של הילדה שלהם....
בשיחה פרטית היא נתנה את הקרדיט לשינוי ביחסים שלהם לאלבום בודואר שהוא קיבל ביום הנישואין והשינוי שגם חל בה בצורה שהיא חזרה לטפח את עצמה, ירדה במשקל, חזרה לפעילות ספורטיבית ובעיקר שניהם חזרו להיות רומנטיים אחד עם השנייה.
ספר קצת על הניסיון האישי שלך. איפה ואיך אתה כגבר מתחבר לנושא הבודואר. כמו שאומרים אצלנו הרוחניקים: איפה זה פוגש אותך?
קודם כל בבסיס זה פוגש אותי כאמן צילום כמובן. הזדמנות להחזיר את האמן הרוחני שבי לאחר המון שנים שהפכתי תחביב למקצוע ומאז כבר לא "נהנתי" ממנו באור כזה. דבר שני, כאדם של נתינה וכאחד שאוהב את התחושה של לתת יד ולעזור אני מאוד נהנה מהתפקיד הלא רשמי של פסיכוטרפיסט בחלק מהמקרים של הלקוחות שלנו. זה ממלא ומספק לראות נשים עוברות תהליך שינוי והעצמה ולדעת שיש לך חלק בדחיפה הראשונה לזה. שלישית, אני חייב להודות שאני מאוד מאוד אוהב נשים..
חברי את כל שלושת הדברים האלה וקיבלת מספיק בנזין למנוע שצריך להזיז את הסטודיו קדימה כל הזמן, לא?
מה דעתך על הדימוי הנשי הרווח שקיים אצלנו במערב כיום, כחברה. ואיך הוא משליך על ילדות שמתבגרות בזמנים האלו?
שאלה מעניינת והאמת שאין לה תשובה נחרצת. המערב כביטוי לעולם משוחרר ויותר מודרני מאשר חלקים יותר חשוכים בעולם מכיל בתוכו כמה זרמים ודעות ואפשר לראות קיצוניות בין תפיסת דימוי האישה למשל בנורבגיה לבין אפגניסטן...
אני חושב שהדימוי הנשי, או יותר נכון מעמד האישה רק הולך ומשתפר עם הזמן כאשר להזכירכם התנועה עצמה התחילה רק במאה הקודמת. יש עוד דברים שלדעתי צריכים להשתנות, יש פתח להצלחה שצריך לתת יותר לנשים, יש תפקידים שצריך לפנות לנשים לעשות אבל אני בהחלט חושב שאנחנו בכיון טוב ושרואים את מעמד האישה משתפר ומתחזק. אני למשל מאוד אשמח לראות רמטכ"ל אישה, מה דעתכם? יש סיכוי שנגיע ככה לפיתרון יותר מהר עם הפלסטינאים, לא?
לגבי המתבגרות זו נקודה יותר כואבת בשבילי במיוחד כאבא לשתי ילדות. אני מאמין שיש בעיה רצינית עם החינוך המודרני וההשלכה של אחריות החינוך למערכות חינוך "עייפות" ומעורערות שלא מצליחות להטמיע ערכים, מוסר וכבוד בילדים של היום. בגלל אופי החיים המודרנים והשאיפה הבלתי מפסקת להשיגיות אישית ההורים צריכים לצאת שניהם לעבוד וככה נוצר וואקום שבו הילדים כמעט מחנכים את עצמם דרך האינטרנט או הטלויזיה למשל. אני תקווה שהמצב הזה ישתנה בקרוב אחרת בדורות הבאים נראה פה דברים נוראיים ונתחרט שלא פעלנו אחרת. במיוחד בנושא בנות וגיל ההתבגרות יש פה בעיות קשות יותר מבנים וכל מה שקשור לדימוי גוף, אנורקסיה, לחץ חברתי ונידוי הוא בא לידי ביטוי בצורות מסוכנות וצריך לתת את הדעת על כך. ראו מקרה הנערה האומללה שעברה ביריונות רשת בקנדה והמקרה של נסיון ההתאבדות של נערה פה בישראל בעקבות מקרה דומה רק לפני שבועיים.
תן לנו כמה עצות לאישה שרוצה לשפר את הדימוי העצמי שלה. משהו שלמדת מתוך העבודה עם נשים.
העצה הכי טובה שאני יכול לתת זה לשים קרם הגנה....
הוכח מעל לכל ספק את יעילותו ושאר הדברים שאומר הם בגדר אפשרות להצלחה או לא, תלוי במה שתעשו עם זה.
כמובן שאני ממליץ על בודואר כי זה הבייבי שלי, זה דבר נהדר שעובד מהר וחזק על הדימוי העצמי, נותן הרבה אנדרנלין ובסוף אפילו נשארת מזכרת מצולמת.
מעבר לזה יש נשים שיכולות ללכת לטיפול מקצועי, אימון אישי, קבוצות תמיכה ועוד. במקרים אחרים אני ממליץ להחליף קצת חברות אם הן מבאסות, לדרוש מבן הזוג להיות תומך יותר אם הוא לא כזה, לפנות זמן איכותי לעצמך כדי לגלות בך דברים חדשים דרך פיתוח אמנויות יצירה, פעילות ספורט אתגרי או תחביבים משונים כמו צייד פרפרים. כל מה שיכול להעניק לך כיף ואושר פנימי ומשם זה יצא החוצה. חשוב שכל אדם ירגיש שהוא תורם משהו לעולם, נהנה מהחיים ולא רק צובר כסף מעמד ותארים אקדמאיים, לדעתי אדם צריך להרגיש שהוא משאיר משהו אחריו ועוסק ביצירה מכל סוג שהוא. גם פיתוח מתכונים או כתיבה למגירה זה יצירה, אל תוותרו לעצמכן.
דבר נוסף שאני יכול להציע זה לא לדפוק חשבון יותר מידי לסביבה, תתלבשי סקסי מידי פעם גם אם את לא הולכת לארוע, תשימי איפור בעבודה, תלבשי ביריות מתחת לג'ינס, תקני את הספר האירוטי הזה שכולן מדברות עליו ותקראי אותו בתחנת האוטובוס או הרכבת....
יש 50 דרכים להוסיף טיפות תמצית ביטחון עצמי ביומיום שלך - תגלי מה עושה לך את זה ולכי על זה מבלי לחשוב על מה יגידו אחרים.
תמיד אנשים יגידו דברים אם תעשי או לא.
גם לאמא מותר ורצוי להרגיש סקסית, הבאת ילדים לעולם לא אומרת שאת צריכה לאפסן את הסקסיות שלך בארון ולזרוק את המנעול.
לא מזמן שיתפתי משפט מאוד חזק של ויקטוריה הולט בקיר שלי שאומר "לעולם אל תתחרטי. אם זה טוב – אז זה נהדר! אם זה לא טוב – אז זה ניסיון!
תודה שבאת להתראיין עבור הנשים והאנשים שעוקבים אחרי המעוררת.
יש לנו ייצוג של אנשים מכל הסוגים, גברים ונשים.
האם יש לך כמה עצות ליחסים שבינו לבינה, דברים שגם גברים למשל יכולים ללמוד וליישם?
לומר לך את האמת? אני חושב שכל אחד צריך לעשות מה שהוא עושה הכי טוב ולתת לאחרים לעשות עבורו את הדברים שהם עושים כמקצוענים, לכן אני לא חושב שכדאי שאתן עצות מסוג כזה כשאני מתארח אצל מקצוענית שיודעת הרבה יותר טוב ממני בתחום של הזוגיות.
זוגיות היא לא מתמטיקה בעיני אלא יותר כימיה, ובכימיה יש הרבה משתנים שיכולים להשפיע על הריאקציה, אז מספיק שאחד יעשה כביכול את מה שהוא עושה תמיד באותו אופן אבל הצד השני עבר יום קשה ופתאום נוצר פיצוץ. זה לא משהו שאפשר להיות מוכן אליו תמיד ואין ביטוח שיכול לכסות נזק בזוגיות, אבל אני באמת מאמין שזוגיות טובה היא זוגיות שמניעה את עצמה קדימה מתוך בסיס חזק של אהבה, אמון, שיתופיות והדדיות. אלו לא מילים ריקות מתוכן עבורי אלא אבני דרך שצריך תמיד להקפיד ולבדוק שאנחנו עוקבים אחריהן בשביל והמסע הזה שנקרא זוגיות ומשפחה.
תהליך אימון אישי הוא מפתיע, מאתגר ומשחרר.
אבל גם נותן היבט של העצמה ושיפור ביטחון עצמי של המתאמן.
עד כמה נושא הביטחון העצמי ודימוי הגוף משתנה אחרי סט צילומים של בודואר?
הכי קל לראות זאת בתצלומים עצמם. בתחילה הן מהוססות, בודקות גבולות ושומרות על ריחוק, אבל ככל שהזמן עובר המסכות נופלות, והן יוצאות מאזור הנוחות שלהן למקום שבו האדרנלין הוא ששולט. ברגעים האלה החוויה עוצמתית וההתרגשות גדולה. האווירה על הסט סוחפת: המוזיקה הקצבית ברקע, הקליקים של המצלמה, אורות הפלאש, הפרגון וההתלהבות של הצוות, וכל הדברים האלה עוזרים לאישה להתמסר לחוויה. רואים את התהליך ממש מול העיניים, כשעוברים על התמונות שצולמו בתחילת הצילומים, במהלכם ובסופם. זו הסיבה שרוב הלקוחות הכי אוהבות את סט הצילומים האחרון דרך אגב....
איך יום צילום כזה יכול לחזק מערכת זוגית?
שאלה קצת מורכבת כי אני לא חושב שיום צילום כזה אמור להשפיע ישירות על מערכת זוגית.
לדעתי, כדי שמערכת זוגית תושפע מתהליך, אז ראוי ששני הצדדים יהיו שותפים לו.
במקרה של הבודואר, למרות שאנחנו מאפשרים למי שרוצה לצרף גם את בן הזוג כצופה מהצד במהלך הסט, רוב הנשים באות לבד או לכל היותר עם חברה טובה.
את התובנות, התפיסות, המפתחות וההנעות היא תקבל לידיה ומשם היא תחזור לבן הזוג ותצטרך לסחוף אחריו בהתלהבות והחשק אותו איתה בזכות הסטארטר שהבודואר ייצר.
לכן אני אומר שהבודואר, גם אם הוא הגיע כסיבה למתנת יום הולדת או יום נישואין עבור בן הזוג הוא קודם כל מתנה אישית לאישה עצמה. אם היא לא תדע לנתב את האנרגיות שלה ולהדביק באהבה העצמית וההערכה העצמית שלה גם את בן הזוג הבודואר לא יעשה זאת עבורה. זה שבן הזוג יראה פתאום את האישה שאיתו באור סקסי ומחמיא יכול להחזיק תקופה קצרה, זה שהוא יתרשם ממנה כאישה עם עוצמות זה כבר אופרה אחרת ויכול ממש לשנות, לדעתי, גישות ותפיסות יותר עמוקות לגבי האישה והזוגיות איתה.
ברשותך כמה שאלות קצרות עם תשובות קצרות, אשמח אם תזרוק את הדבר הראשון שעולה לך בראש אינטואטיבית:
הדבר שכל אישה רוצה להרגיש זה...
נאהבת אמיתית
הדבר שכל גבר רוצה להרגיש זה...
מאהב אמיתי
אם היית צריך לבחור תחום אחר לעסוק בו אז היית....
ממשיך דרכו של יו הפנר
כשאתה רואה גבר מצלם ברחוב את אשתו, אתה רוצה להגיד לו...
רוצה שאני אצלם את שניכם? האמת שאני בדרך כלל נוהג להציע את עצמי כשאני רואה אנשים מצלמים ברחוב או במסעדה, אני יודע שזה מעצבן שכמעט אף פעם אין תמונות יחד...
כשתגיע לגן העדן, מה תרצה שאלוהים יגיד לך בכניסה?
בתור אתאיסט אני לא מצפה לראות שם אף אחד ואני גם לא מאמין שיש גן עדן או גהינום, אבל אם כבר כל חיי טעיתי לפחות אני רוצה שאלוהים תהיה אישה.....